הקהילות שספגו את המכה
קיבוצי ויישובי דרום ישראל שבהם בוקר של חג הפך לאסון.
כ־1,200 חיים
ביום הזה נרצחו כ־1,200 בני אדם: תינוקות וקשישים, הורים וילדים, משפחות שלמות, בני עשרות מדינות, עובדים זרים, שוטרים וחיילים שמיהרו להגן.
זכרם אינו מספר נטול פנים. בישראל נזכרים במילות המשוררת זלדה: „לכל איש יש שם״. לזכור פירושו לקרוא להם בשמם ולשמור את סיפוריהם.
היכן זה קרה
בארי
קיבוץ סמוך לגבול, מהנפגעים הקשים: כמאה מתושביו נרצחו ורבים נחטפו.
כפר עזה
קיבוץ קטן שאיבד עשרות מתושביו; שמו הפך לסמל אסון יישובי הספר.
ניר עוז
מקיבוץ זה נרצח או נחטף כמעט אחד מכל ארבעה תושבים — משפחות שלמות נלקחו לעזה.
נחל עוז
הקיבוץ והבסיס הצבאי שלצדו ספגו אחת המכות הראשונות והקשות של המתקפה.
שדרות
עיר סמוכת גבול החיה שנים תחת רקטות; ביום הזה התחוללו קרבות ברחובותיה ממש.
אופקים
עיר הרחוקה מהגבול, שאליה הגיעו הלוחמים בכביש; התושבים התגוננו עד בוא הסיוע.
המכה פגעה בכולם
בין הנרצחים והחטופים היו אנשים מכל הסוגים — האסון לא הבחין בגיל ולא באזרחות.
משפחות וילדים
משפחות שלמות נרצחו או נלקחו יחד — מתינוקות יונקים ועד סבים וסבתות רבא.
חיילים ומצילים
חיילים, שוטרים, אנשי רפואה ותושבים נפלו בהגנם על אחרים ובחילוצם של פצועים תחת אש.
אזרחי מדינות רבות
בין הקורבנות אזרחי עשרות מדינות ועובדים זרים שבאו לעבוד בישראל.
לזכור בשמות
בכל רחבי ישראל והעולם מוקמים אתרי הנצחה, נקראים שמות ונוטעים עצים. לומר שם פירושו לומר: האדם הזה היה, הוא אהב ונאהב, והוא אינו נשכח.